יצירת תוכן בקופלו לא מתחילה מ״כתבי לי פוסט״. היא מתחילה מעוגן — נושא קבוע שאת חוזרת אליו — ומרפרנסים שמראים איך תוכן כזה נראה אצלך. מהשניים האלה המערכת יודעת גם מה לכתוב וגם איך זה צריך להיראות.
עוגן הוא נושא קבוע שחוזר אצלך: ״סיפורים אישיים״, ״טעויות שאני רואה אצל לקוחות״, ״מאחורי הקלעים״. הוא לא פוסט בודד אלא קטגוריה שאפשר לכתוב ממנה עוד ועוד תוכן.
לכל עוגן יש רפרנסים משלו — פוסטים אמיתיים שמדגימים איך התוכן הזה נראה ונשמע — ותבנית עיצוב משלו. לכן שני עוגנים שונים מייצרים תוכן שנראה ונקרא אחרת, וזה בדיוק העניין.
בלי עוגן אחד לפחות, מסך יצירת התוכן ריק. אין ממה לייצר.
1. במרחב הפלטפורמה ← עוגני תוכן ← עוגן חדש.
2. בחרי סוג תוכן: פוסט (תמונה או קרוסלה) או ריל (סרטון קצר עם כותרת על המסך).
3. תני לעוגן שם שאת תזהי — ״סיפורים אישיים״ ולא ״עוגן 1״ — ושורה אחת על מה הוא עושה.
4. הדביקי לפחות שני קישורים לפוסטים שמדגימים את עולם התוכן הזה. אלה הרפרנסים, וזה החלק שהכי משפיע על התוצאה.
5. אם העוגן מקדם מוצר מסוים, סמני את זה — אז התוכן שייכתב ממנו יוביל לאותו מוצר.
6. שמירה. אחרי ההקמה אפשר להיכנס ליצירת תוכן, לבחור את העוגן, ולקבל ממנו פוסט.
הרפרנסים הם ההגדרה. המערכת לא מנחשת ״מה זה פוסט טוב״ — היא קוראת את הפוסטים שנתת ולומדת מהם את המבנה, את אורך השורות, את סוג ההוק ואת הטון. לכן שני עוגנים עם רפרנסים שונים מייצרים תוכן שנראה ונקרא אחרת.
התבנית קובעת איך ייראה כל פוסט שנוצר מהעוגן — פריסת השקפים, המיקום של הטקסט, הצבעים והפונטים.
הדרך הפשוטה: ״רפרנס ← תבנית ← פוסטים״. מדביקים קישור לפוסט שאהבת, המערכת לומדת ממנו תבנית, ואפשר להחליף בה צבעים ופונט לפי ה-Brand Kit שלך.
לעוגן בלי תבנית אין לאן לרנדר פוסט. אם מסך יצירת התוכן אומר ״עדיין אין תבנית״ — זה מה שחסר.
יצירת תוכן ← בוחרים עוגן למעלה ← המערכת כותבת פוסט ממנו. התוצר מגיע עם שקפים, כיתוב ותמונות מהגלריה שלך.
מהמסך של הפוסט אפשר לערוך כל שקף, להחליף תמונה, לבקש שכתוב של חלק מסוים, להעתיק את הכיתוב ולהוריד את השקפים כתמונות (או ריל כקובץ וידאו).
הפרסום עצמו נעשה על ידך באינסטגרם. קופלו מכינה, מתזמנת ושומרת.
קודם כל — תקני ישירות. עריכה של שורה היא לא עקיפה של המערכת, היא הדרך שבה היא לומדת את הקול שלך.
אם הטון שגוי באופן עקבי: הוסיפי דוגמאות כתיבה ב-Brand Voice. אם המבנה שגוי: הרפרנסים של העוגן הם הבעיה — החליפי אותם. אם העיצוב שגוי: התבנית היא הבעיה.
רק אם כל אלה בסדר והתוצאה עדיין רחוקה — כנראה שהעוגן עצמו רחב מדי. עוגן ״עסקים״ ייתן תוצר ממוצע; ״טעויות תמחור אצל פרילנסריות״ ייתן תוצר חד.
לא, וזה מבלבל בצדק — השם אחד והאובייקט שונה.
באינסטגרם וביוטיוב עוגן הוא נושא חוזר עם רפרנסים ותבנית: הוא מלמד את המערכת איך התוכן הזה נראה ונשמע אצלך, וממנו נוצרים פוסטים או סרטונים.
בניוזלטר עוגן הוא גיליון קבוע: המקטעים שלו, מה נכנס לכל מקטע ובאיזה טון. אין לו רפרנסים ואין לו תבנית עיצוב במובן של קרוסלה — הוא מבנה של מכתב.
בפודקאסט אין עוגן להקים: פרק מתומלל הוא חומר הגלם, ועוגן הפרקים באינסטגרם נוצר לבד כדי לקדם אותו.
לכן כל פלטפורמה מסבירה את השלבים שלה אצלה, ולא במקום אחד כללי.
שניים-שלושה בהתחלה, וחמישה-שישה כשהמערכת רצה. זה מספיק כדי שהעמוד לא ירגיש חד-גוני ולא כל כך הרבה שאף עוגן לא מספיק חד.
אם פודקאסט מחובר, נוצר לך גם עוגן אוטומטי לקידום פרקים. אותו לא צריך להקים ידנית.
פורמט הוא מבנה שהוכיח את עצמו בנישה שלך — ״רכב״ שאפשר לצקת לתוכו מסר: רשימה של טעויות, לפני-אחרי, פירוק של מקרה.
המערכת מחפשת פורמטים מהעמוד שלך, מהנישה ומנישות סמוכות. מה שאת מאשרת נכנס ליצירת התוכן כמבנה אפשרי; מה שלא — לא.
לוח התכנון הוא לפי מצב: כל פריט תוכן נע בין שלבים — רעיון, בעבודה, מוכן — כך שרואים במה עובדים עכשיו.
לוח השנה הוא לפי תאריך, והוא חוצה פלטפורמות: פרקי פודקאסט ופריטי תוכן של כל הערוצים באותו חודש, כדי לראות אם השבוע עמוס או ריק.
תאריך בלוח הוא תכנון, לא פרסום. פריט שהתאריך שלו עבר יופיע כ״מתוכנן״ ולא כ״פורסם״, כי המערכת לא בודקת מה באמת עלה.
כן, ובשתי דרכים. אפשר לשמור אותו בלוח הרפרנסים כהשראה, ואפשר להדביק אותו בסטודיו התבניות — ואז המערכת לומדת ממנו תבנית ובונה ממנה פוסטים משלך.
מה שנלמד הוא המבנה והעיצוב, לא הטקסט. התוכן נכתב מהמותג ומהעוגן שלך.
האקדמיה נמצאת גם בתוך המערכת, עם קישור ישיר לכל מסך שמוזכר בתשובה.
כניסה לסטודיו